סקירה על "עד מתי שצריך" מאת eilit rozin

הספר: עד מתי שצריך · אליסף בוק

רומן התבגרות עדין ונוגע ללב על מערכת היחסים שנרקמת בין אלי, מדריך צעיר וערכי, לבין שרון — נער שהחיים לא ממש עשו לו הנחות, ושבסך הכול היה צריך מבוגר אחד שיאמין בו. מה אהבתי: הקשר בין אלי לשרון הוא לב הספר. קשר מרגש, מלא חום ואהבה. משהו שנע בין אח גדול לאבא, לילד שרק מחפש חום שמעולם לא באמת קיבל. הספר מזכיר בעדינות אך בעוצמה, שאפשר לשנות חיים של אדם. גם מהמקומות הכי נמוכים. הכניסה לעולם שאותו לא הכרתי הייתה מרתקת ולאורך כל הסיפור הייתי סקרנית איך הקשר הזה יתפתח? לאן זה יקח אותם? האמונה האופטימית, כמעט נאיבית של אלי במוסדות המדינה, המשפט ובצבא כמעט מייצרת עולם אוטופי שבו הכול אפשרי, אם רק מאמינים מספיק. מה פחות: הייתי רוצה להרגיש יותר ופחות שיספרו לי. לחוות את קשת הרגשות שבקשר כזה, את הדילמות המוסריות, את השחיקה, את הסטיגמות שמגיעות עם העבודה מול נוער בסיכון. איפה עובר הגבול בין מחיקת עבר ומעשים, לבין אמונה בטוב שבאדם? ומה המחיר שמשלמים על האמונה הזו? אלו שאלות שהייתי שמחה שיקבלו יותר עומק רגשי מבפנים. הסוף השאיר אותי עם סימני שאלה. ואני עדיין מנסה להבין איך אני מרגישה לגביו. ואולי, זו בדיוק הייתה הכוונה. לעורר מחשבה. להשאיר דיון פתוח. לדבר על הדרך הארוכה והקשה של השיקום. על העליות, המורדות, ועל זה שלפעמים אין תשובות חד משמעיות.