סקירה על "אנשי הוויניגריט" מאת גילי שרייבר באר

הספר: אנשי הוויניגריט · אריאלה שטוסר

ספר מדוייק כל כך שמשקף את מצבנו פה. אריאלה, בכישרון וזרימה נובעת כנחל באביב, רוקחת מילים ותבשילים לכדי יצירה ישראלית ועכשווית כל כך. מתבלת בעשבי התבלין המקומיים ואופה. ואני ממשיכה לקרוא ללא הפסקה מאתמול ומחכה בזמן שריחות הבישול ממלאים את החלל והלב עולה על גדותיו. אנשי הויניגרט הוא רומן מתוק חריף על אנשים שמרצונם או לא, מעורבבים כאן יחד. יהודים וערבים. שפית נטע שרון, חוזרת למושב בשיא הקריירה שלה, מושב בו גדלה וממנו גורשה בבושת פנים, כנערה ע״י אביה. ויש לה סוד, כזה שכולם מתים לדעת, אהבה אסורה, פארס שלה. היא מתמודדת עם בתה הצעירה, ילדת שנות הקורונה, שעברה תאונה וסובלת מהשיקום ומחרדה חברתית. ובמקרה, או שלא, נטע בדיוק התגרשה. היא חוזרת למושב בעלת יכולת כלכלית ורגשית חזקה, כועסת ודורשת מה שמגיע לה. היא מחדשת קשרים עם חברות ילדותה, אבל, האם גם המושב המשיך הלאה במרוצת השנים? האם במשבר הראשון היא לא תחזור להיות אותה ילדה שונה, דחויה שרק חיפשה נחמה בזמן שהנחל על יד הבית קרא לה? פריים ועוד פריים מתוארים האור והצל, ארומת התבשילים, וזרימת המים בנביעה, וממש הרגשתי כאילו אני היא זו שמציצה מעיינית המצלמה. ונטע מתכננת להוציא ספר מתכונים עם צילומיה וממש התחשק לי, לרכוש את ספרה. האם תצליח לבנות על חורבות בית הוריה את ביתה? והאם השכן הבלתי נסבל שלה, ירד כבר ממנה? סיפור מרגש, מלא דמויות בנויות ומתוארות היטב, על מקום בו כולם מכירים את כולם. מתערבים ועוזרים ושונאים יחד. אריאלה כותבת על האהבה לארץ דרך הרגליים, על שהייה בהר וטיפוס לאור זריחה. על טחב ירוק שמלווה אותך, ומה עוזר נגד חרדה. על הכעס והשנאה והגזענות שגואה במדינה, שנדמה לנו ששומרת עלינו מהצד השני, אך רק מזיקה גם לאוחז בה. ספר נהדר, כתוב טוב וחכם.