סקירה על "אוטיסט?" מאת גילי שרייבר באר

הספר: אוטיסט? · ליאת לב רן

אומרים שאמא תמיד יודעת. גם כשהיא לא רוצה לדעת. לא מעוניינת לדעת. בתוך תוכה היא יודעת.״ הספרון הקטן הזה מזקק ב50 העמודים שלו את התחושות של אמא לילד, שעושה דברים באופן שונה. ילד אהוב ומתוק. ילד יפה וחכם. ילד אהוב. קראתי את הטקסט ולא הצלחתי להרגע: הטקסט מרגש, מתסכל, רגיש וקשוח. תמונת מראה מדויקת לרכבת ההרים הרגשית של אמא לילד - אחר. הוא אוטיסט? … הוא לא אוטיסט? … הטקסט שליאת כתבה מתאר את מהלך חיי ילד / נער שאימו יודעת שיש לו אתגרים שילדים אחרים צולחים בקלות והוא לא. הוא לא מבין איך לווסת את עצמו, איך להסביר מה שעובר עליו. איך לתקשר עם הסביבה. הוא לא מסתדר בביה״ס, קשה לו עם דמויות בסביבה והמערכת לא עושה את זה טוב יותר. העולם חזק מדיי, רועש מדי, נכנס לו מתחת לעור מדי. אז, הוא אוטיסט? הילד חכם ומפצח תרגילים ותעלומות. הילד עובר כל גבול בביהס והמנהלת שנראית אמפטית ומבינה מחליטה להעיף אותו משם. הילד יצירתי ושיטתי. ילד טוב מלא קסם! אז למה הוא כל כך סובל? למה לא מבינים אותו? ולמה הוא מסתבך? ליאת מעלה עדות של אמא שרואה את הבן שלה וחיה בחוסר ידיעה. עדות אמיצה של אמא שלא נעלמת, ומוכנה לתת לקושי שם. היא רוצה למצוא כלים לעזור לבן שלה. זאת עדות מול מערכות בירוקרטיות, מאבחנים, מטפלים, שבודקים ובודקים ובוחנים ולא מגיעים לשום מסקנה. הילד לא מתאים לשום רצף ידוע. רצף שאולי יביא הקלה מבורכת. הטקסט של ליאת תפס אותי חזק ולא יכולתי להפסיק לבכות. המאבק שלה (של כולנו) לראות ולהבין את הילד/ה הפרטי/ת שלנו יכול להיות מתסכל. כואב וכמעט בלתי אפשרי. קושי בוויסות עצמי, קושי לספוג גירויים, קושי להתבטא, קושי לאכול מה שכולם אוכלים. שיטתיות מתסכלת, חזרה, גאונות, עוצמות, פגיעה במשפחה הקרובה ועוד. ושאלה אחת שנשארת אחרי הסכמה להבין את המצב וכמויות כסף לא יאמנו, שנשפכו על מאבחנים מכל הסוגים: הילד אוטיסט או לא אוטיסט…? תודה ליאת על הקול החשוב כל כך שלך.