סקירה על "בראנץ ראשון במנהטן" מאת גילי שרייבר באר

הספר: בראנץ ראשון במנהטן · אסף אור שנהב

גל, גבר צעיר בשנות העשרים שלו, חולם על התפוח הגדול בזמן שהוא עובד במקום קטן בתל אביב, כמנהל משמרת. הלקוחות הישראליים מטריפים אותו. הוא נקלע איתם לאין סוף ויכוחים, מסביר ומנסה לרצות אותם, משרטט גבולות ובעיקר, מפנטז על קריירה בתחום המסעדנות, ספציפית אצל השף המוערץ פרנקלין ברן. באינסטגרם של המסעדה של ברן "המשפחה", גל נחשף אל עולם אחר: מנות אייקוניות מגרות, מלצרים במדים ולקוחות "פירסט קלאס" אמיתיים. מצליחי העולם. במנהטן, הכל בגדול. אין מקום לקטנוניות וויכוחים על קרואסון פחוס, או תלוש שלא תקף. והוא מחליט: לטוס לנסות להתקבל לעבוד כמנהל משמרת במסעדה הנחשבת והשווה, להיות חלק מ"המשפחה". כשהוא מגיע, מתחיל המסע שלו שמלא בטעויות, הוא בורח מהארץ, אבל, הוא עצמו כל כך ישראלי. אחרי ריאיון, בו הוא נכשל, אך מתקבל בעזרת הישירות הישראלית שלו, ישר ללב של המראיינת שלו, לפנים משורת הדין, הלן, המראיינת והמנהלת של המסעדה היוקרתית רואה בו מישהו שהיא יכולה לחלוק איתו את עול הניהול שלה. הוא מחליט לעשות הכל בשביל להצליח. אורז את דורי, בן זוגו ועובר למנהטן. שם את הקריירה במקום הראשון. מתחיל התלמדות, ולומד את רזי המסעדה עליה חלם. הוא חיי את החלום, קרוב לשף פרנקלין ברן, בניו יורק, בפסגת הקולינריה. ואז, כמו בחלומות דברים מתבלגנים, או יותר נכון: מתמוטטים. הספר מלא תיאורים קולינריים מגרים, יצירתיות ואהבה. ומערכות היחסים, הם הממתק הקולינרי האמיתי. הזוגיות עם דורי הרגיש, מאזנת את גל ומגלה פן משלים, מתפתח ואמיתי באישיותו. הרגשתי שתנועת הנדנוד באיזון הכוחות ביניהם, ובהשלמתם אחד של השני, נעשתה באין סוף אהבה ומחשבה. דבר שכנראה, אסף מכיר באופן מוחלט, כי תיאורי הזוגיות נוטעים ביטחון ומוציאים את גל לעולם על הרגליים, בכל יום. החברות עם הלן, המנהלת, אישה בגילו שליבה במקום הנכון ופיה לעולם לא נסגר, הייתה מאתגרת יותר. תיאורי הזלילה שלה הרגישו לי לא נוחים, אבל ההצלות שלה, התשוקות הבלתי מרוסנות שלה, והשכנוע העצמי שלה, עשו אותה דמות מעוררת אמפתיה ואהובה. מי לא רצה לשכנע את עצמו שבפיצה יש רוטב עגבניות וזה נחשב לאכול ירקות?!. והשף הטלוויזיוני, אינסטגרמי: פרנקלין ברן. איש מקצוע מהולל בעל חזות פומבית, הצלחה פנומנלית, ביקורות מרהיבות, ורשימת המתנה של חודשיים למסעדה שלו. שכשפוגשים אותו פנים מול פנים ניתן רק לאכזב ולהתאכזב ממנו. אסף, מעלה על הכתב סיפור מקסים על אנשים צעירים וחלומות גדולים. על שאפתנות והמחיר שלה. על דימוי גוף, חברות ואהבה. על אמת ושקר.ועל מה שנשאר, אחרי שהכל נגמר, או אולי רק מתחיל. על מה שאנחנו רוצים בחיים, והפער למה שאנחנו מקבלים. אני בטוחה שיש בדיחות שפספסתי, בכל זאת, אני לא בת עשרים ולא ניו יורקרית, אבל, נהניתי מכל רגע.