סקירה על "בין תום לתהום" מאת אלה סוקרת הספרים
הספר: בין תום לתהום · עדי סגל ויסברגר
בין תום לתהום מאת עדי סגל ויסברגר עריכה: יואב גלבוע ניקוד: גילת עירון-בהרי הוצאת קתרזיס, 2025 #אלה_סוקרת_הספרים אומרים שיצירה שמגיעה מתוך כאב היא העוצמתית ביותר. כל מי שכתב פעם יודע, שכתיבה מתוך כאב יכולה לרפא את הנפש. השירים בספר רווים ברגש, בכאב, באובדן, בתחושת החמצה. הם מחולקים לסוג של תת-קטגוריות, קבוצות, המכילות שירים תחת רעיון דומה: "כל הגעגועים זורמים הימה", "חומרי בעירה", "היציבות שעליה אני עומדת", "סוף הרוחות המנשבות", "ואז הגיע אוקטובר". הטקסט מנוקד, עוצמתי ובחלקו בעל צורה ייחודית-אומנותית שמעניקה נופך נוסף למילים. בקבוצה "כל הגעגועים זורמים הימה", השירים עוסקים באובדן אם. יש געגועים לשורשים, לרגעים מהעבר, כאב ולא מעט צער; על מה שהיה ונגמר, על מה שיכול היה להיות. השירים נעים על סקלת הקושי- מכאב עצום ורצון למות ועד לידה מחודשת, אופטימיות ורצון לתקן ולהיאחז בתקווה. ואם יש שיר אחד, עוצמתי, שמייצג בעיניי את הקבוצה, זהו "קשר השתיקה": "חבל הטבור לא ניתק ברגע לידתך. הוא נכרת עם מות אימך." ("קשר השתיקה", מתוך: "בין תום לתהום", עדי סגל ויסברגר) זהו ספר שירה עוצמתי, עם מילים נוגעות, שמצליחות לפצוע את הלב ולאחות אותו מחדש. לצד הכאב והקושי מופיעים אופטימיות ותקווה, לצד האובדן וההחמצה מופיעים לידה מחדש ורצון לתקן. השירים לוקחים אותנו למסע החיים, עם תובנות על נפש האדם ומדגיש את הצורך להתבונן פנימה ולמצוא את המילים הנכונות כדי לזקק את הרגשות והמחשבות. כמו בשירה מהלב והנשמה. הצעת הגשה: מתחת לשמיכה, עם כוס סנגריה חמה או קרה ועשירה בפירות.