סקירה על "החדר בקצה המסדרון" מאת eilit rozin

הספר: החדר בקצה המסדרון · גל ובר

גילוי נאות - אני לא אוהבת ספרי מתח. גם לא אימה. מהז'אנר הזה נפרדתי לפני שנים. לכן ניגשתי לספר הזה בהססנות רבה. והופתעתי ממש לטובה. שחר, ואישתו הטרייה יחד עם שתי בנותיה, עוברים לגור בבית גדול ופרטי באבן יהודה. בית שהוא התגשמות כל חלומותיהם. שחר בתפקיד הבעל האוהב והאב המאמץ, ונועה, אם חד הורית לשעבר, שמנסה לג’נגל בין קריירה מצליחה להורות. אבל הסוף הטוב הוא רק ההתחלה. כשנועה יוצאת לנסיעת עבודה ומשאירה את שחר לראשונה לבד עם שתי הבנות בבית החדש, דברים… מתחילים להשתבש. ובואו נגיד ככה: משהו בבית הזה לא מרגיש נכון. הסיפור כתוב בצורה מסקרנת ומותחת. מצאתי את עצמי לא פעם על קצה הכיסא, לא יודעת מה הולך לקרות. מפרק 13 נבהלתי. (ואם אתם יודעים, אז אתם יודעים) והלסת שלי נפלה בשליש האחרון של הספר. ברמה שישבתי בבית קפה ואמרתי בקול רם "מה??" והייתי צריכה לחזור אחורה לקרוא שוב, בשביל להבין שהבנתי נכון. לפעמים יש תחושה שהספר הולך לכיוון אחד, ואז עושה פנייה של 180 מעלות. מה שגורם לתחושת סקרנות ורצון לדעת מה קורה בהמשך. ממליצה בחום, רק אל תקראו את הספר הזה לפני שאתם הולכים לישון. אל תשאלו איך אני יודעת.

לעמוד הספר בוויטרינה