סקירה על "החיים השניים של אביגיל אוסקר" מאת גילי שרייבר באר
הספר: החיים השניים של אביגיל אוסקר · רעות וייס
החיים השניים של אביגיל אוסקר / רעות וייס אביגיל נרצחת. התחלה לא מחמיאה ולא מתחנפת לקוראים. היא נאבקת במים השחורים העכורים ומצליחה לצאת מהם אל אי השלווים. כמו בספרו של פאולו קוואלו: "ורוניקה מחליטה למות", גם כאן ההתחלה היא הסוף ממנו אפשר רק לעלות, מכאן אפשר לראות את כל הדברים הטובים, כמו איפסנו הכל ומשם נגלים אלינו הגוונים. בכישרון ובעדינות טווה רעות ביד אמן(ית) מחומרים ראשוניים את עולמה של אביגיל: אדמה, מים, חברויות ואור רך סגול. בתקופה פרהיסטורית עם חופים בתוליים, בתי בוץ וחיות קדומות כמו ארמדילו מחמד ענק בשם ג'ק, זן חרקים קדום שצד בסמביוזה עם יצורי ענק דינוזאוריים. ומעט, מעט אנשים. לשם אביגיל מגיעה אחרי מותה, מקום פראי, הרים, שכשוכיות מים חמימים, מקום שתושביו מאמינים שהוא גן העדן המובטח. טבע, מעט מסוכן, מזל שהיא ישר מוצאת שם חברות ומתקבלת בברכה לתוך חיי הקהילה שלהן. בימים היא לומדת את חוקי הקהילה, עוזרת במטבח, מטיילת בסביבתה הקסומה. אבל, ברגע שהיא נרדמת מתחילים הסיוטים: היא שומעת את בנה קורא לה. הוא קורא לה מתוך מים מבעבעים, טובע וזקוק לעזרה, רועד מקור במערת קטנה מנצנצת בסגול, והיא מבטיחה לעצמה שהיא תגיע אליו, היא תציל את תום שלה. לא משנה לה מה יידרש ממנה. כמו בספרה הראשון "מזל של מתחילים" גם כאן, רעות מציבה את הקוראים בפני שאלות שנשאלות: האם יש אנשים שיודעים לנבא את העתיד? האם הזמן הוא לינארי או לא? האם הוא תמיד מתקדם קדימה? ומה התפקיד שלנו בקידום סיפורנו האישי? האם יש לנו בחירה או רק נועדנו "לשחק" בהצגה קבועה מראש? האם רוע יתגלם תמיד באופן שאנחנו מכירים? "החיים השניים..." מגלה גיבורה שיודעת מי היא (אמא ורופאה) אבל קולה נעלם בין הרעשים. ובעיניי הוא סיפור על אמונה. אמונה בעצמך. הרי גם אם כל הסביבה שלנו תשתנה ונגיע למקום אחר קסום, הסביבה תייצר רעשים ולחצים. האם אז, נוכל להביט פנימה אל הלב ולראות את האמת שלנו וללכת אחריה? ספר מופלא זורם וחכם. חלק 1 מטרילוגיה שהמשכה עוד יגיע.