סקירה על "הלבנה" מאת גל ובר
הספר: הלבנה · גילי באר
הטקסט הבא אינו מיועד לאנשים ציניים. מאוד נהניתי לקרוא את הספר "הלבנה". יש לי עבר עם ספרי פרוזה רוחניים. פעם הייתי קורא הרבה מהם, והלבנה הייתה הזדמנות טובה לחזור ולהיזכר בקסם שיש בספרים האלה. לא מדובר בספרי עיון אלא בספרים עלילתיים שמשאירים אותך עם התעלות רוחנית ומעניקים השראה ותובנות בדרך הבלתי נגמרת לחיפוש האמת הפנימית. והספר הלבנה עושה את זה היטב, בזכות הדמות הנהדרת של גלתיאה מיוון בתקופה המינואית, ובני משפחתה. ממש חייתי איתה על האי בתקופה הקדומה וקיבלתי חוויה היסטורית סטייל שבט דוב המערות (כמובן שהתקופה שונה לחלוטין אבל מדבר על סוג החוויה), בין היתר בגלל חשיבות הרפואה הטבעית בסיפור. גלתיאה היא ילדה שמורדת במה שמייעדים לה במשפחתה ותיאור הקונפליקט שלה כנערה מתבגרת נוגע ללב, במיוחד כשנסיבות לא צפויות מכריחות אותה להתמודד ולמצוא את מי שהיא באמת. הסיפור מרתק והוא מוביל אותה מאיי יוון לכנען, שם אנחנו פוגשים את העבריים הראשונים. אני ציפיתי שתחוסל על ידי קנאי עברי כעובדת אלילים עם כל הדיבורים שלה על האלה הגדולה אבל קורים דברים פחות צפויים שבנויים היטב ומוצדקים עלילתית. הסיפור של גלתיאה מסורג בסיפורה העכשווי של גליה שסובלת מאלרגיית פתאום, עוברת משבר בחייה ומגלה בתוכה כוחות חדשים בזכות דמויות המקבילות רוחנית לסיפור הקדום כמו בגלגולי נשמות גורליים. כנרמז לא מתאים לציניים ומאוד מתאים לאנשים שמתחברים לרוחניות, מחפשים מהות והשראה, פתוחים למושגים של אנרגיה ולאהבה שיש ביקום (יש שיקראו לזה אלוהות) ושנהנו למשל כמוני מ"התקדשות" של אליזבט האייך. תודה, גילי, על הלבנה, ספר יפה וקסום עם לב, נשמה ושאר רוח.