סקירה על "הלביאות מטהראן" מאת גילי שרייבר באר

הספר: הלביאות מטהראן · מרג'אן כמאלי

אלי עוברת עם אמה לפרבר עני של העיר לאחר מות אביה. היא מתאווה לחברת נפש איתה תוכל לחלוק את ילדותה. שם היא פוגשת את הומא (ציפור הפניקס בפרסית) ושתיהן נשבעות להיות שיר-זן (לביאות) ולטרוף את החיים. בביתה החם של הומה הן לומדות על חיי משפחה ואיך לבשל, הולכות יחד לבית הספר ורוקמות חלומות גדולים תחת משטרו החדש של השא. אלי, רוצה להיות אמא ל-5 והומא - שופטת. הסיפור מלווה את חברותן האמיצה של שתי האיראניות ממעמד ורקע שונה, חברות שמתחילה בגיל שבע ושורדת חלומות, תשוקות, מהפכות, מאסרים יבשות שונות וסוד אחד גדול. חברות שנמשכת בכל תקופות חייהן על אף האקלים הפוליטי המאיים. חברות שבסופה מוצאת את עצמה אלי המזדקנת על אדמת אמריקה מכינה אורז עם זעפרן ולימון ורכז רימונים שלמדה מאמא של הומא לילדות שלהן. הספר, מרגש, מתוק, חמוץ ומר מלא חוכמה נשית וטעמים ממש כמו הבזאר בילדותן.