סקירה על "הלילה הארוך ביותר" מאת eilit rozin

הספר: הלילה הארוך ביותר · אשכול נבו

גילוי נאות 1 - זה הספר הראשון של אשכול נבו שאני קוראת גילוי נאות 2 - אני משתתפת בסדנת הכתיבה שלו ושל אורית גידלי ועוד גילוי נאות שהוא לא כזה גילוי נאות - אני פחות אוהבת ספרים ישראלים "עכשווים". כלומר, קשה לי לקרוא ספרים שמתמקדים בשלוש השנים האחרונות של המלחמה. ובאופן כללי, מאז השביעי באוקטובר, אני נמנעת מז'אנרים "כבדים", בסדרות, בסרטים וגם בספרים. ובכל זאת, הגעתי ל"לילה הארוך ביותר" סוג של מנחשת על מה העלילה (בעודי נמנעת לקרוא ספויילרים). וכן, הסיפורים המסופרים בספר (סיפורים קצרים ששזורים אחד בשני), מתמקדים בשנתיים הראשונות של המלחמה. אבל הספר הזה לא פותח מחדש את הפצע הזה. הכתיבה של אשכול נוגעת בפצע בעדינות, כמעט ליטוף, ונותנת לה הרבה מקום. היא כל כך מיוחדת, מדויקת ונוגעת ששמים לב לכך מהעמוד הראשון. עם מעט מאוד פרטים ואפילו עוד פחות תיאורים, אפשר ממש להרגיש את הדמויות. את מה שהן אומרות, ומה שהן לא אומרות. ובעיקר - הניסיון של הדמויות האלה, כל אחת בדרך שלה, להגיע הביתה. ולהרגיש בבית. כל סיפור שם השאיר לי טעם של עוד. רצון עז לדעת מה עלה בגורלם של הדמויות. ובמיוחד הסיפור של תומר והילה שהזכיר לי מאוד את הסרט "לפני הזריחה" (סרט מעולה, ממליצה בחום).