סקירה על "הטמעה" מאת eilit rozin

הספר: הטמעה · רוה גיל מור

אי פעם קראתם ספר שבו הדמות הראשית בכלל לא מדברת, לא נושמת, אין לה דופק' אבל היא מופיעה בכל עמוד? אני לא. ואולי בגלל זה, כבר בפרקים הראשונים הייתי קצת מבולבלת. כי הדמות הראשית (ספוילר עדין) היא בכלל הטכנולוגיה מה אהבתי: בעידן שבו טכנולוגיית ה AI תופצת תאוצה ממשית ומראה שחורה לא נראה כמו עתיד רחוק, כך גם הרעיון עצמו בבסיס הסיפור - טלפונים שמוטמעים בבני אדם - אינו רחוק לדעתי מלהתגשם. זה אינו מדע בדיוני רחוק, זאת מציאות שכנראה תגיע בשנים הקרובות. ואולי אפילו תגיע מחברה ישראלית שיושבת ממש בלב תל אביב? הספר מציג פסיפס דמויות מגוון: סוכן מוסד, רווק הולל, שחקנית אופרת סבון מזדקנת, כוכבת ריאליטי, וכל אחת מהן משקפת היבט אחר של אותה טכנולוגיה. הרעיונות גדולים. הפירוט הטכנולוגי (והביולוגי!) מרשים מאוד. ויש כאן יכולת יפה להנגיש מושגים מורכבים לקהל הרחב. מה פחות אהבתי: ריבוי נקודות המבט גרם לי לא פעם להתבלבל ולשאול - לאן כל זה הולך? אני מבינה את הרצון להראות איך הטכנולוגיה משפיעה על עולמות (ואנשים שונים), אבל לדעתי, צמצום דמויות המשנה, והעמקה רגשית בדמויות המרכזיות (למשל הילה ואודי) היה נותן לסיפור יותר נפח רגשי שהטכנולוגיה עצמה לא יכולה לתת. בנוסף, לצד ההצלחה להנגיש מושגים מסובכים לקהל הרחב, לעיתים הרגשתי שיש יותר נטייה ל Tell מאשר Show. ועדיין- זה ספר שמעורר מחשבה. כזה שגורם לך להרים רגע את העיניים מהמסך ולשאול: כמה רחוק אנחנו באמת מהעתיד הזה? ואם הוא כבר כאן, האם נבחר בו?