סקירה על "כשהשמש" מאת עדי דקל טטנבוים

הספר: כשהשמש · תומר קליין

כשהשמש/ תומר קליין 55 עמודים שירה עברית (מבית יצירה עברית), 2026 בעבר כתבתי על השירים של תומר קליין. אני מאוד אוהבת את התייחסותו לכתיבה כמלאכה, כפינה פתוחה בלב, ואת הדיאלוג, הסמוי לעיתים, המתנהל בתוך המילים וביניהן. קליין כותב את עצמו וניזון מחייו. המסע הפואטי הנגלה לקורא הוא חשוף, מזוקק ומלא בכנות. כתיבה מדעית ודיוק אנושי, אך ארס-פואטיקה המובילה את הטקסטים. הכתיבה היא פעולה מורכבת והוא נותן על כך את הדעת, והיא נפגשת עם נפש שנסדקת, עם שגרת חיים, עם שיעמום, אהבה וזיכרון. כאמור, קליין עוסק בכתיבת השירה כאומן בבית מלאכה. השירים הם עיסוק חומרי, מחברים בין עולם הכוח ליום-יום, נפגשים עם "חריקות הנפש בבשר" ומאגדים יחד אהבה, זיכרון ופגיעוּת. בשיר "כשהשמש" (עמוד 10), כשמו של הספר, קליין מדבר על לעצור את הזמן, על חיים נעלמים ומדגיש את פעולת השבר והאיחוי. הכתיבה אומנותית, לירית מאוד, קריאת השיר רגועה, אך הכותב הולם ברגשותיו. תנודות רגשיות בין כאב ושבר בולטות כאן. לפני חלק מהשירים קליין מכניס ציטוטים. הוא מציב אותם מעל כתיבה לירית ופגיעה, ומצליח כך ליצור אירוניה עדינה ומפרק את הפתוס השירי. הוא מחבר בין הטקסט לרגש בצורה מדויקת, ומצליח ליצור חוויה אסתטית שונה בעת הקריאה. בשיר "אדמה אדמה" (עמוד 19) מובא ציטוט של סַייֵד דָרְויש המגדיר את משמעותה עבורו. השיר של קליין מתעמת עם מושג האדמה, כתוב בצורה אינטנסטיבית וקצרה, מציג שכבות ובסוף שיטפון. כאן ניתן להרגיש את השילוב בין כתיבה מדויקת, כמעט מכנית, לארס-פואטיקה. הסאבטקסט הוא מנוע בכל השירים בספר, וחשים בו בעיקר בקריאה נוספת. קליין מנהל דיאלוג קבוע עם היום-יום, עם חוויות החיים הלא פשוטות, ועם הרצון למצוא את מקומך בעולם, למצות את הרגע, וכך הוא משתמש בכתיבה המדעית כשפה פואטית ומצליח לתאר תהליכים נפשיים ובין-אישיים: פציעה, אבל, אהבה, שחיקה וגם איחוי. הכל מוצג דרך מצבי צבירה שונים, ריאקציות, חום ולחץ. יחד עם זאת מתגלה רכות ורגישות והכותב משקף את נפשו. בשער "שירי אהבה לדורית" (עמוד 46) המשורר כותב את אהבתו לבת הזוג. גם כאן, הכתיבה חשופה ואינטנסיבית, משתמשת במושגים מכניים ומפרקת את הרגש. יש כאן שימוש באהבה מבעד לפריזמה של המודעות לחומר והזמן; כתיבה מתוך זוגיות שגרתית וארוכת שנים. הבית והגוף הם המעבדה הזוגית ואהבה היא מושג פיזיקלי (כמעט) של יציבות מול סחף. קליין יוצר חשיפה וחמלה. דיוק רגשי המחבר בין הגוף לרוח. כך קליין מציע דיוק מדעי המעניק לרגש תוקף חומרי, חי ונוקב דרך פירוק של אחיזה, שימוש מושחז באפיגרפים מכניים ובונה שירה שהיא בו-זמנית בית מלאכה ואזור רגשי חשוף. ולכן, זהו קובץ שירים מזוקק, חי ופועם. הוא מזכיר כי גם כשהיציבות נשטפת בסחף והסדקים נחשפים בבשר, נפתח הפתח המדויק לאור ולחום. הכתיבה חומלת ורגישה, אי אפשר להישאר אדישים אליה, והחיים מתפרקים פיזיקלית לתוכה.

לעמוד הספר