סקירה על "מחזות 1, מחזות 2" מאת עדי דקל טטנבוים

הספר: מחזות 1, מחזות 2 · מאיה ערד יסעור

מחזות 1, מחזות 2/ מאיה ערד יסעור שני כרכים, 760 עמודים פרדס הוצאה לאור, ת:מ (תמונע מחזות), 2026 את מאיה ערד יסעור אני מכירה מהחוג לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. נכחתי בהרצאת אורח שלה בה היא דיברה על המחזה "תלויים" ונשביתי בקסמה. ההרצאה הייתה בשלהי תקופת הקורונה, האוניברסיטה הייתה בהסגר לימודי וכל השיעורים הועברו בזום, וכשפגשתי בה (לצערי לא פיזית) התחברתי מיד לישירות, לדיאלוג התמידי שהיא מנהלת עם הכאן ועכשיו ולהצגת המציאות על הבמה. כי היא לא מפחדת להראות את החומרים הקשים, את המילים שאולי כולנו רוצים קצת להדחיק. יסעור היא דרמטורגית ישירה מאוד. היא מגישה את החומרים שלה כפי שהם ולא מייפה אותם. האסתטיקה היא בימתית והתיאטרון הוא המסר החד לקהל; דמויותיה מובאות בסיפורים אנושיים נוגעים ללב ותוך קבלת החלטות המתבצעות לעיתים בתשלום אישי שהצופה חווה בו. ובכך, היא מצליחה להביא סיפורים עוצמתיים, טראומתיים ואמת ושקר שהם לא יותר מאשלייה, כי הם כדרכו של הדובר אותם. במחזותיה היא מתמקדת בקונפליקטים; בהגירה, ביחסי יהודים-ערבים ובעתות מלחמה. יסעור כותבת בקפסולות זמן ומכירה מצוין את דמויותיה. נראה כי בעת הכתיבה היא חיה אותן ומרגישה אותן. במחזה "תלויים" (כרך 1) היא מפגישה את הקהל עם איזאק ובנג'מין, שני עובדים בניקוי חלונות בקומה 45 בגורד שחקים. הדיאלוג ביניהם מתחיל בהיזכרותם בהיכרות המוקדמת, המקלפת לאט לאט את הפצעים אך מגלה בו בעת חדשים. המחזה מעלה את שאלת המחיר האישי של ההגירה, את התלישות ואת ההתמודדות עם טראומות העבר. הדיאלוג תלוי, כמו הדמויות, אך לאחר קריאת המחזה מרגישים כאב והקלה. במחזה "אלוהים מחכה בתחנה" (כרך 1) יסעור מתמודדת עם מחיר החיים, ושוב- עם התלישות; פיגוע שמבצעת אחות פלסטינית בת 30 בשם אמל. הקהל נוגע ביחסיה עם משפחתה, עם הסביבה כשעות ספורות לפני הפיגוע, וכן עם ההתנהלות בתחנת המשטרה. כולם משלמים את המחיר. קריאת המחזה נדמתה בעיניי כמקהלה, כמספר קולות המעלים שאלות בלתי פתורות, וזה מה שיפה בו. מחזה שנגע בי במיוחד הוא "איך להישאר הומניסטית ב-17 צעדים" (כרך 2), אותו כתבה יסעור ימים ספורים לאחר 7 באוקטובר. הוא מתאר אם המתעוררת בשעה 6:30 בבוקר לקול אזעקה, מכסה את ילדיה כמגן אנושי ומנסה להרגיע. כל העת היא מנהלת מונולוג עם עצמה ומנסה להתמודד עם החרדה המציפה אותה. היא צורכת חדשות באופן מוגזם, וגם פחמימות, ומחשבותיה נודדות לחטופים והרוגים. במקביל היא מנסה להגן על ילדיה מפני הזוועות המתחוללות בחוץ. ליצור איזושהי מציאות נורמלית בתוך הלא נורמלי. יסעור היא כותבת חדה, ישירה ונוגעת בעצבים הדקים ביותר. היא חושפת טראומות; של הגירה, יחסי יהודים-ערבים ואירוע לאומי רב נפגעים. היא מציגה את המציאות לקהל כפי שהיא והטקסטים שלה ישירים וכואבים. היא שמה את דמויותיה תחת תהליך ומובילה את הקהל במסע הזה תוך שמירה תמידית על עירנותו; כאשר קראתי את המחזות לא יכולתי להפסיק ורציתי לגלות את המאבק הפנימי והחיצוני. כי זה מה שיפה בטקסטים- הם פותחים את מאבקי הדמויות החוצה וישנה הרגשה שהכתיבה היא מאוד פנימית, כזו המציגה הומניזם אחר, מטלטל, שלא ניתן להתעלם ממנו.

לעמוד הספר