סקירה על "מים שקטים" מאת eilit rozin

הספר: מים שקטים · גל חרמון

חיפה 2002, שיאה של האינתיפאדה השניה. הצבא עסוק בלהתמודד עם גל הפיגועים בכל המדינה, ולאף אחד לא איכפת מאיזה דגימות אורניום מועשר שנמצא על ידי חוקרת בספינה טבועה מול חיפה. ומגילוי קטן, אנחנו יוצאים למסע עם תמר וארז אל המערכות הסודיות שחיות בינינו. מה אהבתי יותר: את הדמות של תמר, על שלל רבדיה. היא מניעה את העלילה, דוחפת קדימה. היא מעניינת ומסקרנת, ואפילו למדתי דבר או שנים על תחום עיסוק שמעולם לא שמעתי עליו לפני כן. אהבתי גם את העלילה הבלשית-מותחנית של הסיפור בשילוב של הבירוקרטיה הצה"לית עם מוח מדעני ישראלית. אהבתי את העלילה המקורית, הכתיבה הקולחת, הקצרה והעניינית. בלי מעטפת של מייגעת או מטפורית שמעייפת לפעמים בקריאה. מה פחות: אני יודעת שהספר אינו רומנטי, ובכל זאת, בתור חובבת רומנטיקה, מערכת היחסים בין תמר החוקרת לבין ארז החייל הייתה חסרה לי. ההתלבטויות, הקושי של כל אחד, המשיכה, העבודה בצוות ועצם העובדה ששניהם בעלי גישות פוליטיות שונות.