סקירה על "רחוקה מהבית" מאת eilit rozin

הספר: רחוקה מהבית · איילת הלפרין קייטס

רחוקה מהבית - אבל קרובה אל הלב. אתחיל מגילוי נאות - כל קשר ביני לבין העולם הדתי, הוא מקרי בהחלט. חילונית שמערבבת בשר וחלב, ארוחות שישי וחגים בלי קידוש, נוסעת בשבת ובייקון זה נחמד. הבנתם נכון? ולמרות כל זאת, צללתי לתוך העולם (הפנימי והחיצוני) של אודיה, הגיבורה הראשית ב"רחוקה מהבית", שחיה חיים מושלמים כלפי חוץ - בעל אוהב, משפחה תומכת, שלוש בנות מקסימות, אבל מבפנים משהו מבעבע, והשאלות צפות, והיחסים עם הבחור שם למעלה הם לא כמו שהיו בעבר. וביחודיות יוצאת דופן, ברגישות ובתנועה, המילים הופכות לכמעט שירה בלי מנגינה. ואני - החילונית, שתמיד שאלה שאלות, שמעולם לא אהבה שאומרים לה מה לעשות, ואיך להרגיש - מצאתי את עצמי מזדהה עם אודיה. שרק רוצה חופש. חופש על הגוף שלה, על המחשבות שלה, על מי שהיא. חופש לרקוד, ופשוט להיות היא. חופש להגיד את אשר על ליבה, בלי שיקטינו או יגידו "את מגזימה." (ולאיזו אישה לא אמרו את זה לפחות פעם אחת?) לפעמים נדמה שהציבור הדתי והציבור החילוני חיים זה לצד זה, אבל בעולמות מקבילים לגמרי. ואולי זה באמת כך.כי הפחד משני הצדדים גדול. חס וחלילה לעבור לצד השני. ואיזה דבר מטורף זה פחד? הצרה של כל הצרות! אבל אולי אנחנו לא כאלה שונים, והרצונות הם אותן רצונות, גם אם הדרכים הם קצת שונות. ואודיה, עכשיו בא לי שנהיה חברות, שנשתה כוס יין על החוף ותספרי לי עוד קצת על בועז.