סקירה על "סנוורים אפלים" מאת שירז אפיק
הספר: סנוורים אפלים · איתן גפני
סנוורים אפלים/איתן גפני הוצאה עצמית, 240 ע"מ עריכה: דנה סלע-שפרלינג הספר נשלח אליי לסקירה ע"י המחבר כזה עוד לא קראתי, בטח שלא בעברית. עמליה שאול משתחררת מהכלא אחרי עשר שנים בהן ישבה על הריגה באחריות מופחתת, לא ידוע של מי בהתחלה. אחיה יונתן, הצעיר ממנה בעשר שנים, מגיע לאסוף אותה, במה שהופך לחתיכת טריפ מסויט. עוד מעט עמליה תמצא את עצמה בבסיס צבאי נטוש, חמושה במצלמת הפולארויד שלה, במפתח שבדי ובדודא קשוחה לוופל טורטית, כשהיא נאבקת בשדים המאיימים שבחוץ, ובשדים הפנימיים שלה, שמפחידים הרבה יותר. עמליה היא זו שרואה הכול. את מה שהאחרים בוחרים לטאטא מתחת לשטיח משיקולי נוחות או יראה מפני סמכות. המצלמה האהובה שלה מתפקדת כזוג עיניים נוסף, שמתעד וחושף את מה שחומק מהעין האנושית. את הרוע בצורתו הקיצונית והמוחלטת. בתוך קרנבל אימה של מזרקים, בדואים בלב מדבר, זומבים חסרי עיניים, צילו המרחף של השבעה באוקטובר ומפקד בסיס מפלצתי, נמצא גם רפרורים למיתולוגיה היהודית (חיפוש קצר בגוגל הבהיר לי את שמו של הספר). "סנוורים אפלים" תופס מהעמוד הראשון ושומר על רמה גבוהה של מתח וכוח משיכה. אין פה רגעים מתים, והכתיבה קולחת וקולנועית מאוד - לא הופתעתי לקרוא בסוף הספר שמדובר בעצם בתסריט שעבר אדפטציה. מומלץ רק לבעלי קיבה חזקה. ואם לנטפק: הטקסט היה יוצא נשכר מעריכת לשון יסודית יותר. אזהרות טריגר מהבהבות: אלימות מינית, אלימות, התעללות, ובטח פספסתי עוד כמה.