סקירה על "תכלת שחורה" מאת גילי שרייבר באר
הספר: תכלת שחורה · נטלי בירקן
שירה, מורה צעירה לתיאטרון חיה אצל חמה וחמותה ביחידת דיור בחצר. בעלה האהוב ארז, חזר מסבב המילואים לאחר פציעה אנושה והוא מרותק למיטתו, אינו מתקשר ומטופל ע״י עוזר שסועד אותו 24/7. שירה, נותרת שחקנית בחייה, ומחכה. היא מחכה לקבל אות הבנה מבעלה, מחכה לשיפור במצבו, מחכה לעשות איתו ילד כמו שתכננו. לחיות את חייה עם בעלה הרופא, המוכשר, החכם והיפה שלה. ובינתיים, כשהיא מחכה, היא מותחת את כישורי המשחק שלה כדי לחייך, ולהעמיד פנים שהכל יהיה בסדר. ומעלימה את רצונותיה. חמותה לא מוותרת ולוחצת, "שירה, תעשי לנו נכד?" ושירה מתפתלת ומתחבטת ולא יודעת מה לעשות. להביא ילד, אפילו שארז שלה לא מתפקד. חנה נכנסת ליחידת הדיור של שירה, מתי שבא לה, מארגנת לה מאחורי הגב דברים ומושכת בחוטים. היא לא תוותר על נכד, מגייסת לכך את שמעון בעלה. נטלי כותבת את שירה במתיקות מרירה, בתכלת שחורה. שירה שרק רוצה להמשיך בחייה עם משפחתה ובעלה אהובה, והיא לא יכולה, ברור שהיא רוצה ילד/ה מארז שלה, אבל, היא רוצה ילד עם אבא מתפקד, אוהב, תומך. לא מהגבר שמרותק למיטה, שעיניו ריקות ונראה כמו מישהו שפעם היא הכירה. מה יהיה איתה? איך תוכל להמשיך בלעדיו, הגבר שלה. כבד ועצוב וכואב לה. תכלת שחורה הוא סיפור ישראלי מאין כמוהו על הנשים שנשארו מאחור, הנשים המחכות, שלפעמים כשמגיע הרגע ומושא אהבתם חוזר, אבל, הוא חוזר שונה. והן נשארות עגונות בנוכחותו. נטלי נותנת להן קול. ומספרת על נשים שנמצאות בין הצללים, שמצבן לא מוגדר והן סובלות כפול: מהמצב ומציפיות החברה שיקריבו את חייהן ויוותרו על עתידן. בביהס בו שירה מלמדת, היא פוגשת את עומר. מורה לספרות שרואה אותה. ובהמשך תגלה שהם שכנים, גם מחוץ לכיתה. הם עובדים יחד על מחזה, וחולקים אהבה למקצוע, ולאט לאט, תקווה מחלחלת אל ליבה. סיפור אהבה ישראלי, זורם ונהדר. על משפחה שרק רוצה להמשיך לחיות. על נתינה ותקווה.