סקירה על "צל גדול, אור גדול" מאת דניאל רנטפה פרץ

הספר: צל גדול, אור גדול · עופר ספיר

ש טקסטים שמזכירים לי כמה עוצמה טמונה במילים, וכמה כישרון, רגישות ומודעות עצמית נדרשים כדי לזקק את מורכבות הרגש בדיוק כזה. בכתיבה חשופה, כנה ולופתת, עופר לוקח אותנו אל נבכי חוויית ההורות שלו בצל "דיכאון אבהי", על כל המורכבויות שהיא נושאת בתוכה. האור והאהבה העצומים לצד כובד האחריות, התשישות, הדריכות והכמיהה לרגעים שבהם אפשר פשוט להיות, בלי שמישהו זקוק לנו. "זו הייתה כמיהה פשוטה ובלתי ניתנת למימוש להפסקה מן ההכרח להיות נוכח, רווח נשימה בתוך רצף כבד של קיום." "האהבה נעשתה למרחב לוכד, מקום שאי אפשר לפרוש ממנו בלי לבגוד, אבל גם אי אפשר להישאר בו מבלי להתעייף עד כלות." מה שכל כך נגע בי בכתיבה של עופר הוא היכולת להאיר בכנות בלתי מתפשרת רגשות מורכבים, שלא תמיד מעזים להכיר בקיומם או לבטא אותם בקול, וכל זאת מבלי לגרוע לרגע מעוצמת האהבה. אין כאן ניסיון להציע פתרונות או לאחות את הסדקים, אלא התבוננות רגישה וכנה במורכבות חווית ההורות שלו, שמאפשרת לאהבה הגדולה ולקושי להתקיים זה לצד זה, בלי שהאחד יבטל את האחר. כתיבה אמיצה ומדויקת, שנוגעת עמוק בנימי הנפש ומשאירה הרבה מקום למחשבה. ממליצה בחום!