סקירה על "ירושה שקטה" מאת אורנה שפי

הספר: ירושה שקטה · רונית ולגרין

ירושה שקטה - רונית ולגרין הוצאת ניב זהו סיפורן של שתי נשים. אמא ובת. אמא ניצולת שואה ובת, דור שני לשואה. הסיפורים מובאים בגוף ראשון. האם מספרת על ילדותה והתלאות אותם עברה בשואה והבת, רונית, מספרת איך אותם תלאות, אותם זכרונות השתקפו בחיי היום יום שלה כילדה וכאמא לילדים. "הבנתי מה זאת ירושה. זו לא רק שרשרת או תמונה. זו גם תגובה בגוף, זיכרון לא לי, תחושת בלהה." עמ' 97 אותם סיפורים וזכרונות לא רק השתקפו בחייה של רונית. הם נבעו מתוכה, כאילו היא עצמה הייתה באותן סיטואציות קשות. זכרונות חיים שאינם שלה באמת. אמה של המחברת שיתפה את בתה בכל התלאות והזוועות שעברה בשואה והן כתובות ומתוארות בספר בגוף ראשון. לא פשוט לקרוא, לא ניתן להבין ואי אפשר להכיל את הזוועות. מדהים איך דברים שנראים לכאורה פשוטים כמו נכד מתבגר שרוצה לעשות גלח או בת שרוצה להיות במקלחות בבריכה יחד עם כולן, יכולים להוות עולם שלם של זכרונות כואבים וטריגרים. רונית, המחברת, למדה ללכת בין הטיפות, להיזהר ממוקשים, מזיכרונות ומעשים שיכולים להכאיב. לצד הזכרונות מאושוויץ וצעדת המוות יש גם את סיפור חייה של האם מאז עלייתה ארצה. ההסתגלות, ההימנעות, הזוגיות, ההורות ובתוך כל זה העמדת פנים שהכל בסדר. "אנשים ידעו שמכירים אותם, שרואים אותם. זו אולי אחת התחושות האנושיות ביותר. הידיעה שאתה מוכר, שייך, חלק מפאזל גדול יותר. לא כתוצאה של הצלחה או מעמד, אלא פשוט כי אתה שם, נוכח, וכולם מסביב גם שם." עמ' 14 לשכוח אי אפשר גם לתקן ולשנות לא. אבל אפשר לחוש תחושה קטנה, קטנטנה של ניצחון על עצם ההמשכיות שבכ"ז לא נגדעה. אמא של רונית חשה שני רגעים כאלו, של ניצחון. אחד כשרונית התגייסה והשני כשהיא קיבלה תואר ד"ר על במת אוניברסיטה בהונגריה. זהו ספר תיעודי. ספר המתעד את מאורעות השואה ואת השפעתם גם על הדור השני. זכרון שנשאר לנצח. לזכור ולא לשכוח. קריאה מחכימה.

לעמוד הספר בוויטרינה