סקירה על "יצורי מצפון" מאת גילי שרייבר באר

הספר: יצורי מצפון · טלי אברהם

יצורי מצפון הוא ספר יפיפה ועדין, מלא שכבות צבע ומשיכות מכחול. הוא מתאר את חייהן של שתי נשים רגישות שעסוקות תמידית עם עולמן הפנימי, מלא הלבטים והחרדות. נשים שכאלו, לומדות לשמור על הגבולות. והאיזון העדין, בין ההרמוני ללא, הוא לפעמים גרם אחד יותר מדי של יסורי מצפון. נורית סוחבת איתה את ילדותה שנקטעה ביום אחד. את פרידת הוריה ונסיעת אביה ומשפחתו החדשה. תמר את אחיה הבכור שנעלם לה. היא חיה את אשמת הניצולים שלה וממשיכה את השיחות איתו בראשה גם שנים אחרי ילדותה. 2 גיבורות אלו מנהלות "חיים רגילים". יש להן חברות ובני זוג. וילדים. אבל גם בבגרותן יצורי המצפון לא עוזבים אותן. הן מנסות להתחמק, לא לענות, האם במוקדם או מאוחר יאלצו להישיר מבט? טלי מתארת ביד רכה את ההתמודדויות הללו, באופן מדוייק: באחת הסצנות הראשונות נשברת לאחת הגיבורות צלחת מהסרוויס שקיבלה מסבתה, תיאור שיכל להיות גם סתמי, ובכל זאת מצאתי את עצמי נסערת ומציצה אל המזנון לבדוק שהסרוויס שלי שלם. ככה זה אנשים רגישים, העור דק והכל מחלחל. וטלי מיטיבה להכניס אותנו לשם. הנשים שבספר, חונכו להתגמש, לעזור, לא להכביד ודיי לטשטש את עצמן. בהיותן רגישות כל כך, כדי לא להיסחף עם כל מה שבא, הן מחפשות עוגנים להיצמד אליהם כדי להצליח להתנהל בעולם, שקשה וסמיך עבורן. נורית שלא חיה את הזוגיות שלה, רק יודעת מה היא לא רוצה בשבילה ובשביל ילדיה. ותמר, שמסכימה להאמין שבגללה קרו דברים נוראיים. והאשמה.. האשמה מחלחלת. האם הן תמצאנה סיבה או כוח לעמוד על שלהן? מה יהיה ההפסד שיגרר בעקבות כך? ספר יפיפה ועדין. ״תגיד לי, היא שואלת כשהוא מתקרב וחיוך מרוצה על פניו, אין לכם משהו קצת יותר נורמלי לעשות שם בגן עדן?..״